הסמכות להכריז על חלוקת דיבידנד בידי מי הוא :-
- א. מנהל החברה ?
- ב. דירקטוריון החברה ?
- ג. אסיפה כללית של בעלי המניות ?
האם מנכ"ל החברה יכול להתנגד לחלוקת דיבידנד בטענה כי זה יפגע בתזרים מזומנים של חברה וכי חלוקת הדיבידנד עלולה להביא את החברה לקריסה ?
להלן סעיפים מחוק החברות לעניין הסמכות להכריז על חלוקת דיבידנד בחברה :-.
החלטה על חלוקת דיבידנד
- החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה, ואולם חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה תתקבל באחת מהדרכים האלה:
(1) באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון; האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו;
(2) בדירקטוריון החברה, לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי;
(3) בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלוקה אינה חלוקה אסורה.
תוצאות חלוקה אסורה
- (א) ביצעה חברה חלוקה אסורה, יהיה על בעל מניה להשיב לחברה את שקיבל, זולת אם לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החלוקה שבוצעה אסורה.
(ב) חזקה על בעל מניה בחברה ציבורית, שלא היה דירקטור, מנהל כללי או בעל השליטה בחברה במועד החלוקה, שלא ידע ולא היה עליו לדעת, כי חלוקה שבוצעה היא חלוקה אסורה.
אחריות דירקטורים לחלוקה אסורה
- בוצעה בחברה חלוקה אסורה יראו כל מי שהיה דירקטור במועד החלוקה כמי שהפר בכך את חובותיו לפי סעיפים 252, 253 או 254, לפי העניין, לחברה, אלא אם כן הוכיח אחד מאלה:
(1) שהתנגד לחלוקה האסורה ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנעה;
(2) שהסתמך בתום לב הסתמכות סבירה על מידע שאילולא היה מטעה הייתה החלוקה מותרת;
(3) שבנסיבות העניין, לא ידע ולא היה עליו לדעת על החלוקה.
חלוקה בניגוד להוראות פרק זה היא חלוקה אסורה.
חלוקה מותרת
- (א) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן – מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן – מבחן יכולת הפירעון).
(ב) בסעיף זה –
"רווחים", לעניין מבחן הרווח – יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים, והכל על פי הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה, תוך הפחתת חלוקות קודמות אם לא הופחתו כבר מן העודפים, ובלבד שהמועד שלגביו נערכו הדוחות אינו מוקדם ביותר משישה חודשים ממועד החלוקה;
"דוחות כספיים מותאמים" – דוחות כספיים מותאמים למדד או דוחות כספיים הבאים או שיבואו במקומם, והכל לפי כללי חשבונאות מקובלים;
"עודפים" – סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, וכן סכומים אחרים הכלולים בהון העצמי לפי כללי חשבונאות מקובלים ושאינם הון מניות או פרמיה, שהשר קבע שיראו אותם כעודפים.
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין חזקות בדבר עמידתה של חברה בתנאי מבחן יכולת הפירעון וכן פטורים או הקלות לעניין התאמת הדוחות הכספיים.
מצורף הנחיות של הרשות לני"ע לבחינת יכולת פירעון החברה.
לסיכום : ההחלטה לחלוקה היא בידי הדירקטוריון של החברה, במידה והחברה עומדת במבחן הרווח ודירקטוריון החברה בדק את תזרים המזומנים הצפוי והשתכנע כי החברה יכולה לפרוע את התחייבויותיה הצפויות, אין אפשרות למנכ"ל החברה למנוע את החלוקה.
יחד עם זה באם מנכ"ל החברה סבור כי המהלך של חלוקת הדיבידנד עלול להוביל לקריסת החברה ככל הנראה יכול להגיש תביעה נגזרת על הדירקטוריון. תביעה נגזרת, לפי סעיף 194 לחוק החברות, היא תובענה משפטית שכל בעל מניות וכל דירקטור בחברה רשאים להגיש, אם התקיימו כל הוראות התביעה הנגזרת. הסעד שיתקבל שייך לחברה. התובע מתוגמל (סעיף201) במידה ותביעתו התקבלה, משום שסביר להניח שאחרת הוא לא היה יוזם את ההליך. בנוסף קיימת אפשרות למימון חלקי ותשלום הוצאות התביעה בידי רשות ניירות ערך ובידי החברה (סעיף 200 ).
הנחת המוצא בתביעה נגזרת היא שאם זכות התביעה היא של החברה, התביעה צריכה להיות מוגשת בידי החברה. היכולת לתבוע תביעה נגזרת היא חריג שמנסה לאזן בין העובדה שפעמים רבות סביר שהדירקטורים והמנהלים בחברה לא יגישו את התביעה, לבין העובדה שפעמים רבות יכולים בעלי המניות להגיש תביעות משיקולים עסקיים שלהם ולכן יש צורך לצמצם את היכולת לתבוע תביעה נגזרת.
תביעה נגזרת יכולה להיות בגין כל זכות תביעה שיש לחברה – לא רק נגד בעלי השליטה ונושאי המשרה. לפי סעיף 1, כל עילת תביעה שיש לחברה, בעל מניות יכול לדרוש להפעילה.
